האם הסגול הוא הצבע הכי קרוב למקור, או כיוון שפטוניה מקורית בר נראית כמו טבק מכונף...דוקא המקור אדום/לבן.
בכל מקרה בפטוניות יש ריח רק לפרחים בגווני הסגול.

שניהם Cypripedioideae...ההבדל העיקרי הוא שסיפריפדיום הוא בעל עלים רחבים בעוד שפפיופדילום ופרגמיפדיום הם בעלי עלים צרים. בנוסף, רוב הפרגים הם צמחי מים וצורתם קצת שונה (צריך להתרגל כי קשה להגדיר את ההבדל בפרח). הבדל נוסף הוא שכל הפרגים למיטב זיכרוני מרובי פרחים בעוד שפאפים רק חלקם הקטן.

הידעתם? כי ט״ו בשבט
וסליחה לכל הנוטעים...
אין זה חג נטיעות...
כלל וכלל לא...
זה יום בו העצים מתחילים לשתות את המים שנאצרו באדמה ולהעלות שרף לכדי פרחים. יום התחדשות - וטוב גם לנו כך. חוץ מזה זה יום (כמו ט"ו באב) המסמן את מחצית השנה לתרומות, מעשרות ופירות שביעית.

נחליף את הקרקע בעציצים כל שנתיים שלוש, ונעביר למיכל גדול יותר. נוציא את הצמח מהקרקע, נגזום את החלק התחתון של השורשים, לעידוד צמיחה ומניעת מחלות. נשאיר את הקרקע הקיימת סביב בית השורשים. בעציץ נשתמש בתערובת 'בנטל 15', בחלק התחתון והעליון של המיכל, ובמרכז המיכל נוסיף תערובת 'בנטל 25', שמכילה פחות טוף (וסופחת יותר מים).

מה נלמד מפריחה סתוית של אגס. העץ יודע לחנוט אבל הפירות לא יגיעו להבשלה. כיוון שהפקע שאמור לפרוח באביב מתבזבז על פריחה סתוית לא אפקטיבית.

בשיא הפריחה השיח עטור בפרחים רבים ומרהיבים. פרח האחירותם הוא פרח קטניתי טיפוסי - הוא נראה כסירה עם משוטים ומפרש. החרק המבקר בפרח, במיוחד דבורי עץ גדולות, גורם בכובד גופו להפתחות הסירה ולהתפוצצות אבקה המלכלכת את גופו, כך הוא מעביר אותה מפרח לפרח. מנגנון התפוצצות זה יעיל מאד, אולם קורה בכל פרח רק פעם אחת.

ההאבקה של נורית אסיה, צמח בר, נעשית בעיקרה על-ידי פרחיות (חיפושיות, זבליות-פרחים מהסוג אמפיקומה), האוכלות מן האבקה השופעת ועוד נותרת אבקה כדי להאביק פרחים שכנים. הפרחית רואה צבע אדום ונמשכת אליו, בעוד המאביק הרגיל, הדבורה, אינו רואה כלל צבע אדום.

בישראל קיימים פרחים אדומים מועטים יחסית, והבולטים בהם הם הכלנית (כלנית מצויה), הנורית (נורית אסיה) והפרג (פרג אגסני). בגלל הדמיון בין הפרחים, ובפרט עקב צבעם האדום העז, רבים מתבלבלים ביניהם.

הכלנית המצויה היא הראשונה לפרוח (מתחילה בסוף דצמבר או תחילת ינואר). היא בעלת לפחות 5 עלי כותרת, ובדרך כלל קיימת טבעת לבנה סביב בסיס האבקנים השחור. לכלנית אין עלי גביע, אך שושנת עלים נמצאת מספר סנטימטרים מתחת לפרח.
אחריה מבחינת סדר הפריחה באה הנורית. גם לנורית לפחות 5 עלי כותרת אדומים ואבקנים שחורים, אך לה יש עלי גביע ואין לה טבעת לבנה. בדרך כלל, עליה נוצצים יותר מעלי הכלנית ולעתים קרובות קרועים ובלויים יותר עקב פעילות החרקים האגרסיבית בתקופת פריחתה (סוף חודש פברואר ורוב חודש מרץ, תלוי במזג האוויר).
אחרון לפרוח הוא הפרג שיוצר גם הוא מרבדים אדומים באביב (חודשי מרץ, אפריל, מאי ולעתים תחילת יוני). הפרג שונה מהכלנית והנורית. יש לו רק 4 עלי כותרת ובבסיסם כתמים שחורים גדולים.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7% 99%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%94

עלי הנורית מתאפיינים בכך שהם נוצצים. הנוריות מסמלות את פריחת ראשית האביב.

אבקת הפרחים של פרח המרווה עתירה בחלבון ולכן מהווה משאב יקר גם לצמח המייצר אותה וגם למאביקים המבקרים בפרחיו.
הסתרת האבקה ומיקום ממוקד שלה על גוף המאביק מאפשרים לצמח להסתפק בייצור כמויות קטנות של אבקה, וכך למקסם את סיכויי רבייתו תוך השקעת מינימום משאבים.