יש לזכור, שבשיחייה רצוי לחלק את המים באופן שווה על-פני כל השטח ולא רק ליד הצמח, זאת על מנת לעודד את מערכת השורשים לניצול מלוא השטח. גם בטפטוף רצוי לרשת בצפיפות בצינורות טיפטוף את כל השטח, בהתאם לקוטר ההרטבה של כל טפטפת המותנה בספיקת הטפטפת וסוג הקרקע.
על מוציא המים לתת מענה למספר בעיות במהלך אספקת תוספת מים לצמחים:
1. בעיית הרוח הסוחפת את טיפות המים המותזות ממוציא המים אל מחוץ לשטח המושקה. 2. פיזור שווה של המים על-פני השטח המושקה. ככל שבית השורשים עמוק ורחב בעייה זו פחות קריטית .
3. בעיית מלחים במים אם הם מותזים על-גבי העלווה.
4. רצוי שבזמן ההשקייה נדאג לשטיפת האבק והפיח מהצמחים. פעולה זו תעזור לשטוף חלק מזיהום האוויר.
5. אם נדרשת תוספת מינרלים לצמחים, נוח לבצע זאת באמצעות הדשייה (= דישון באמצעות מערכת ההשקייה).
6. בעיית עידוד מחלות עלווה המורטבת מההשקייה.
7. נוחיות אחזקת המערכת.
בתמונה לעיל - ימין מטופטף מלא אבק. שמאל מושקה בהמטרה, נקי מאבק
השוואת טפטוף להמטרה/התזה:
טפטוף | המטרה\התזה |
1. בעיית הרוח: לא קיימת בעיה. |
ככל שגודל הטיפה קטן עולה הרגישות לרוח. יש להשקות בשעות היעדר רוח. |
2. פיזור שווה של המים: קל יותר לפזר באופן אחיד את המים בשטחים בעלי צור מורכבת. גם בגלל שטח ההרטבה הקטן של כל טפטפת חלוקת המים שווה. |
יש צורך להשתמש בממטירים בעלי גזרת השקייה שונה (מעגל מלא במרכז, וכל חלקי המעגל בשולי החלקה) ולכן דרושה ספיקה המשתנה בהתאם לשטח המושקה על-ידי הממטיר. ככל שהשטח המושקה גדול קל לתת מענה בהמטרה. |
3. בעיית מלחים במים: יש לדאוג לחיפוי הקרקע עד לכיסוי השטח על-ידי הצמחים. זאת כדי למנוע התאדות מים שגורמת להצטברות מלחים על-פני השטח. לא קיימת בעיית כיסוי העלווה במלחים הפוגעים בצמחים רגישים. יש להשקות בעודף לשטיפת המלחים אל מתחת לבית השורשים. |
משקים קצת בעודף ושוטפים המלחים אל מתחת לבית השורשים. בצמחים רגישים קיימת בעיה של כיסוי העלוה במלחים. |
4. אבק ופיח על העלווה: אין שטיפת אבק או פיח. |
שוטפת האבק או הפיח והצמחים נראים רעננים. |
5. תוספת מינרלים: ניתנת לביצוע. |
ניתנת לביצוע. |
6. עידוד מחלות עלווה: מאחר והעלווה לא מורטבת, הלחות בנוף הצמחייה וכך גם הרגישות למחלות עלים.
|
המטרה מעל הנוף: להדבקת הצמח על-ידי פיטריות דרושים מים על עלוות הצמחים לנביטת הנבגים וחדירת תפטיר הפטרייה לתוך הצמח, באזורים בהם יש טל, המטרה בזמן שהעלווה ממילא רטובה מטל לא תגביר את ההדבקה על-ידי מחלות פיטריתיות. באזורים חסרי טל המטרה עלולה לעודד מחלות עלווה בצמחים רגישים. הכוונה כאן יחסית להשקייה בטפטוף . |
7. נוחיות אחזקת המערכת: קיים קושי לטיפול במערכת במקרים:
|
על-פי רוב אין נזקי מכרסמים וגם כאשר נגרם נזק קל לזהות ולתקן. כמו כן קל לזהות תקלה בממטירים. |
בתמונה לעיל -מיופורום קטן עלים 'כרמלית' (סלקציה שלנו) מרווחי שתילה 1 מ' המטרה אחת ל 35-30 יום 60 מ"מ להשקייה. התמונה שנה לאחר השתילה. בקיץ 2012 המטרנו 360 מ"מ לעונה. בחלקה ליד, אותו צמח בטפטוף, קיבל 356 מ"מ, כלומר מנה זהה.
בגידולי שדה בטפטוף חוסכים מים, בהשוואה להמטרה (אם כי מצאתי גם ניסוי בבטטות שבו היה יתרון להמטרה). מדוע לא כל השדות בטפטוף ? היות וישנן בעיות אגרוטכניות וכלכליות שמצדיקות המטרה.
בניסויים ב"נקודה ירוקה" ואצל אחרים מצאנו:
- בדשא מושקה אחת ל-30 יום צריכת מים זהה בין טפטוף להמטרה, וגם הרחבת הבדיקה לשטחים של מאות מ"ר לחלקה התקבלו תוצאות זהות.
- שיחיות אנחנו משקים הן בטפטוף והן בהמטרה במכסת מים זהה.
- בניסוי בו ניסינו לבדוק המטרה או טפטוף ב -6 מינים היה יתרון קל לטפטוף (כ- 10%). התוצאות לא פורסמו היות ולהערכתנו הייתה טעות כל שהיא בממשק ההמטרה.
המסקנה בדיון עם מומחי צמח-מים-קרקע:
בגידול החקלאי מצפים ליבול מרבי, לכן ההשקייה חייבת להיות קרוב למושלם. כמו כן, דרוש מתח מים מזערי בקרקע. מצב זה קל יחסית להגיע אליו בטפטוף בהשוואה להמטרה. לא כך בגינה, שבה לחיסכון במים ראוי לרווח ההשקיות, עומק ההרטבה גדל ואז שורשים יכולים גם לקלוט מים ממרחק מה, וכך להתגבר על פיזור מים לא מושלם בהמטרה. בנוסף, ממילא במרבית הגינות, הצמחים לא מעוניינים בגידול מרבי (להוציא דשא לספורט שם דרוש גידול מרבי, או בעצי פרי וצמחים ייחודיים).
לכן אנחנו עוברים ליותר ויותר שיחיות בהמטרה, שגם שוטפת האבק מהצמחים ומשפרת את מראם = נקודת זכות בגינון.
נכתב על ידי רן פאוקר, ונלקח מאתר "נקודה ירוקה".