צמחי מרפא לטיפול בזיהומים של הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori)

קיימת כיום הסכמה לגבי הקשר בין החיידק הליקובקטר פילורי Helicobacter pylori (נקרא בעבר: Campilobacter pylori) ובין כיב קיבה (אולקוס - ulcer), כיב תריסריון (duodenal ulcer) ודלקת קיבה¹ (gastritis). כמעט בכל המקרים של כיב קיבה ותריסריון, ניתן לגלות נוכחות של החיידק המזהם. חוקרים טוענים, שמיותר לבצע בדיקה, כי התוצאה תהיה תמיד חיובית.²

ההליקובקטר התגלה בשנת 1979 על ידי הפתולוג ³R. Warren. כבר ב-1982 דיווחו Warren ו-B. Marshal (שניהם אוסטרלים), שהחיידק גורם לאולקוס. עברו כמה שנים עד שהממסד המדעי והרפואי הכירו בצדקתם, ובשנת 2006 הם קיבלו פרס נובל על תרומתם לרפואה.

אחת השאלות שהטרידו את החוקרים הייתה: כיצד מצליח ההליקובקטר לשרוד ב-pH החומצי השורר בקיבה -pH שמשמיד את רוב החיידקים האחרים. מיץ הקיבה כולל חומצה הידרוכלורית - חומצה חזקה, שרמת ה-pH שלה היא 2-3. חומציות זו דרושה לפעילות האנזים פפסין, שמתחיל את פירוק החלבונים שבמזון, וכן להגנה מפני החיידקים הרבים שנבלעים עם המזון.

ההליקובקטר מייצר אנזים שנקרא urease, שמייצר גז אמוניה בעל pH בסיסי (אלקלי). גז האמוניה מקיף את מושבות החיידקים בכעין ענן, שמנטרל באופן מקומי את חומציות הקיבה. מנגנון זה מאפשר לחיידק לשרוד ולהתרבות, עד שהוא מתיישב ברירית הקיבה שה-pH שלה הפך כמעט נייטרלי. החיידק פועל על חלבונים וציטוטוקסינים וגורם להפחתת ייצור חומצה הידרוכלורית בקיבה. תת-חומציות מקומית של הקיבה מאפשרת לחיידק להמשיך להתרבות^.4

ניתן לצפות לתת-חומציות של הקיבה במטופלים הסובלים מזיהום עם הליקובקטר, אולם אצל רובם הבדיקות מראות רמת חומציות נורמלית. לתופעה זו אין הסבר, ואולי זו אחת הסיבות להתעלמות מהתגלית של האוסטרלים.⁵

הקשר בין הליקובקטר ואולקוס אינו ברור ויש הנחות שונות המנסות להסבירו. אצל אנשים הסובלים מאולקוס אמנם ניתן לבודד את החיידק, אבל כאשר מתנדבים בלעו כמויות גדולות של הליקובקטר פילורי הם לא חלו באולקוס. לעומת זאת, כאשר הצליחו לדכא התרבות של החיידק אצל חולי אולקוס, הם לא סבלו מהתקפים חוזרים של המחלה.⁶

גורם נוסף שעדיין אינו ברור הוא הקשר של הליקובקטר לרפלוקס (reflux) – חזרה של מזון מהקיבה אל הוושט. אצל מטופלים רבים הסובלים מזיהום עם הליקובקטר, מופיע רפלוקס לא מוסבר.⁷

הטיפול הקונבנציונלי המקובל הינו טיפול אנטיביוטי, אבל אנטיביוטיקה לבדה לא מחסלת את החיידק. הטיפול היעיל הוא אנטיביוטיקה בתוספת של מלח ביסמוט. משערים שהביסמוט פועל בסינרגיזם עם האנטיביוטיקה, מנתק את החיידק מרירית הקיבה שמגינה עליו וחושף אותו לחומציות הקיבה ולאנטיביוטיקה.

לפעמים מתפתחות דלקות בקיבה (gastritis) ובתריסריון (duodenitis) בעקבות זיהום עם הליקובקטר, כנראה בגלל תגובת מערכת החיסון לחיידק. הראו שהגוף מפעיל מרכיבים שונים של מערכת החיסון נגד החיידק: מקרופאגים, נויטרופילים ומתווכי דלקת(4). הראו עלייה בשחרור אינטרלויקין ⁶, TNF - Tumor Necrosis Factor alfa, ומתווכי דלקת אחרים(8). דלקת שלא נרפאת עלולה להפוך לכיב.

טיפול מומלץ לזיהום עם הליקובקטר

ד"ר הרון Heron, הרבליסטית אמריקנית, פיתחה שיטה לטיפול בכיבי קיבה או תריסריון שנגרמו מהליקובקטר.9 הטיפול מבוסס על רפואה מסורתית ועל מחקרים מדעיים. משך הטיפול המומלץ הוא חודשיים.

הטיפול כולל:
שום טרי: 3-6 שיניים ליום
מיצוי מזרעי אשכוליות: 10 טיפות, 3 פעמים ביום
3 :Bismuth subcitrate כפיות ביום

פרוביוטיקה: פעמיים ביום
נוגדי חמצון כתוספי מזון

תערובות מומלצות לטיפול על פי Dr. Heron:

תערובת מס.1

הכנה: להרתיח שתי כפיות שוש קירח בתוך כוס מים, לבשל על אש קטנה במשך 15 דקות. לכבות את האש, להוסיף שתי כפיות בת קורנית ולחלוט במשך 15 דקות. לסנן, להוסיף לתסנין כפית אחת טינקטורה של קינמון. לשתות 3 כוסות ליום.

תערובת מס. 2 (תערובת טינקטורות):

מינון: שלוש כפיות ליום.

ביסמוט

ביסמוט הוא מינרל. המלח שלו - bismuth subcitrate - מוכר מאד כתכשיר רפואי בעל השפעות רבות על הליקובקטר. הוא נמס היטב במים ומשפר ספיגה. מומלץ להגביל את צריכת הביסמוט הנוזלי לארבע כפיות ליום לכל היותר, למשך חודשיים בלבד.

ביסמוט עלול לגרום לטעם מתכתי בפה, לצואה בעלת צבע כהה ולפגיעה בצבע השיניים. במינון גבוה בהרבה מהמוצע הוא עלול לגרום לסחרחורת, לכאבי ראש ולשלשול. ביסמוט עלול לעכב ספיגה של תרופות אנטיביוטיות ולכן צריך להימנע מלקחת אותם ביחד. השימוש בביסמוט אינו מומלץ לחולי כליות או כבד ואינו מומלץ בהיריון (כי לא נעשו מחקרים המאשרים את בטיחותו).

חותם זהב Hydrastis Canadensis

הצמח מומלץ בפורמולה כנוגד חיידקים יעיל, ובעיקר בשל פעילותו הייחודית על קרומים ריריים. הוא אוטם קרומים ומונע התיישבות של חיידקים פתוגניים על גביהם, והוא גם מחיש התחדשות של קרומים ריריים.

במחקרים in vitro נמצא שברברין - אלקלואיד שבודד מהידרסטיס, הורג הליקובקטר. תמצית שלמה של קופטיס (שמרכיביה כמעט זהים להידרסטיס), נמצאה כנוגדת חיידקים יעילה יותר מברברין מבודד. לא הוכחה פעילותin vivo של הצמח השלם או של האלקלואידים המבודדים על הליקובקטר.⁹

תויון thujone

שמן נדיף של לענת האבסינת Artemisia absinthium ובן חרצית מצוי Tanacetum מכילים תויון - טרפנואיד בעל פעילות אנטי מיקרוביאלית, נוגד תולעים, ממריץ של הרחם. תויון פועל על מערכת העצבים ובשימוש ממושך או מוגזם עלול לגרום נזק למערכת העצבים.

בן חרצית מצוי Tanacetum vulgare

הצמח משמש להרחקת תולעים אצל ילדים ומבוגרים.

לענה חד-שנתית Artemisia annua

הצמח מכיל ארטמיזין, שנחשב לתרופה היעילה ביותר נגד מלריה. בנוסף, הוא פעיל מאוד כנוגד זיהומים (אנטי מיקרוביאלי).

פיקרסמה Picrasma excelsa

צמח מר. ממריץ את פעילות מערכת העיכול ומסייע לריקונה. יעיל כדוחה תולעים בשימוש פנימי וגם כחוקן.

בשימוש חיצוני - מחסל כינים.

ג'נטיאנה לוטיאה Gentiana lutea

צמח מר. מגביר הפרשת חומצה הידרוכלורית (hydrochloric acid) בקיבה, מחזק את ריריות הקיבה והמעי.

צמחים בעלי פעילות מוכחת נגד הליקובקטר

מנוקה Manuka - Leptospermum scoparium ועץ התה Melaleuca alternifolia. שניהם הוכחו in vitro כהורגי הליקובקטר. הפעילות מיוחסת לטרפנואידים המצויים בשמן הנדיף(11). הצמחים הנ"ל זמינים כשמנים ארומתיים.

טרמינליה Terminalia – המינים T. arjun, T.aspinosa, T. chebula - גדלים במזרח אסיה ואפריקה, והם בעלי פעילות נוגדת הליקובקטר.

אלת המסטיק Pistacia lentiscus - השרף הורג חיידקים (בקטריצידי) להליקובקטר. מחקר כפול סמיות הראה, שהגבעול והעלים מסייעים לחולי כיב קיבה.12 השרף הורג הליקובקטר 13.in vitro

אלת המסטיק Pistacia lentiscus

למעבר לדף הצמח

שם אנגלי: Mastic tree

משפחה: אילתיים, Anacardiaceae

תיאור בוטני: עץ קטן, ירוק-עד, דו ביתי, מוצאו מאזור הים התיכון והוא נפוץ בגריגה ובחורש הים תיכוני בארץ. מהווה מרכיב בחברות צמחים, כגון חברת החרוב המצוי ואלת המסטיק. פורח בארץ בחודשים מרץ-אפריל ובאירופה במאי-יולי. הפרי קטן וכדורי, אדום בצעירותו ומשחיר כשהוא בשל. כל חלקי הצמח מפיצים ריח אופייני.

העץ מכיל שרף, שריכוזו משתנה ותלוי במקום ובתנאי הגידול. כדי לייצר כמות גדולה של שרף איכותי, העץ זקוק לקיץ ארוך ויבש. השרף מתקבל על ידי פציעת הענפים והגזע בחתכים אנכיים. מבצעים את החיתוך בחודשי הקיץ. טיפות של שרף מופרשות מהעץ, מתקשות באוויר ומתגבשות לגבישים עגולים קטנים, שקופים בהתחלה וצהבהבים בהמשך, שנאספים אחרי 20 יום. יש להם ריח אופייני נעים וטעם מריר עדין. כשלועסים אותם הם מתרככים וניתן ללעוס אותם כמו מסטיק (השם מסטיק או מסטיקי מוזכר במשנה ובתלמוד).

רפואה מסורתית: ביוון העתיקה השתמשו בשרף לחיזוק השיניים והחניכיים, להרחקת ריח רע מהפה ולריפוי פצעים. אופן השימוש: לעיסת השרף או הכנת מרתח מהשרף.

השרף נחשב למרגיע של העצבים ולממריץ של המחזור החודשי. נהגו להשתמש בו לטיפול בכאבי גב תחתון. מרתח מהעלים ומקליפת הגזע משמש לטיפול בכאבי בטן ובכיב קיבה.

בסקר על השימוש בצמחי מרפא באוכלוסיה הערבית1, דווח על שימוש במרתח מעלים צעירים להורדת חום ולריפוי דלקות, לטיפול באקזמה, לכאבי גרון ולהמסת אבנים בכליות. ברפואה המסורתית, חליטה מהשרף משמשת לטיפול בכאבי בטן

ולהפגת ריח רע מהפה. לעיסת השרף מומלצת להפגת ריח רע מהפה, לטיפול בדלקות גרון, להרגעת העצבים ולזירוז המחזור החודשי. לחולי כיב קיבה מומלץ לאכול שרף טחון מעורב בדבש.¹

מרכיבים: הצמח מכיל מעט שמן נדיף, 9% רזין הנמס באלכוהול ו-10% חומרים שאינם מסיסים באלכוהול.²

השרף מכיל masticin, mastichic acid מרכיב מר ו- 2% שמן אתרי.

עלים צעירים מכילים חומצה שיקימית (shikimic acid - חומר מוצא לפלבונואידים) ופלבונואידים: קוורצטין, .kaempferol ,myricetin³

הזרעים מכילים כ-22% שמן ראוי למאכל.

פעילות: משכך כאב, קרמינטיבי, נוגד שיעול, מכייח, משכך כאבי שיניים, מרגיע, אסטרינג'נט, עוצר שלשול ודימום, מרפא כיבים ופצעים.⁴

שימוש רפואי: בפרמקופיאות השונות אין התוויות מוסכמות לשימוש בצמח או בשרף. ניתן להשתמש בשרף לטיפול בשלשול, במחלות של דרכי הנשימה, בכיב קיבה, שיעול, ברונכיט עם ליחה, ברונכיט כרוני, עצירת דימומים.^4,5

בשימוש חיצוני השרף מומלץ לריפוי כיבים, לכוויות, לשטיפות פה במקרים של דלקת חניכיים או ריח בלתי נעים מהפה, וכן להרגעת כאב שיניים.

שימושים נוספים: מגדלים את הצמח בעיקר בשביל השרף, ששימושיו רבים בתעשיות המזון, הקוסמטיקה והבושם. השרף משמש כלכה באיכות מעולה, כמקבע בתעשיית הבשמים, להכנת משחות שיניים וסבונים, להכנת סתימות זמניות5, להכנת משקאות.

ביוון מכינים מהשרף ליקר הידוע בשם mastiche, שעשוי מקליפות ענבים ומשרף של אלת המסטיק. בתעשיית הסבון משתמשים בשמן מהזרעים. השמן משמש גם למאכל ולמאור.

הערות המערכת

 אנטיביוטיקה: הרפואה הקונבנציונלית מטפלת בכיבים בעזרת אנטיביוטיקה. זהו טיפול יעיל בחלק מהמקרים, אבל גם בעייתי, שכן תופעת לוואי אפשרית היא פגיעה בפלורת המעיים החיובית. לכן, יעילותו של שימוש ממושך מוטלת בספק.
שרף: החומרים הפעילים של שרפים (דוגמת שרף האלה, שרף מור, פרופוליס ואחרים) נמסים טוב יותר באלכוהול נקי. ברפואת הצמחים המודרנית מקובל להשתמש בשרפים כתמיסות אלכוהוליות ולא כמרתחים וחליטות.
חלק מההמלצות של ד"ר הרון אינן עולות בקנה אחד עם הטיפול המקובל כיום בכיבים במערכת העיכול. לדעת המערכת:
שום: לא מקובל לתת שום במצב של כיב פעיל, מאחר שהוא עלול לגרום לגירוי משמעותי של הקיבה.
מינון רפואי: פורמולה מס' 2 מכילה צמחים רבים, וחלקם לא מגיעים למינון רפואי על-פי המוגדר בספרות המקצועית.
נטרול אלקלואידים: האלקלואידים של Hydrastis רגישים מאד. הטאנינים (של Rheum ועוד) והשרפים (של Commiphora) שבפורמולה, משקיעים את האלקלואידים הללו ולכן הם מאבדים את ערכם הטיפולי.
היגיון רוקחי: אין היגיון רוקחי במתן הצמחים החזקים יותר (כמו Hydrastis) בריכוז הגבוה ביותר, והצמחים העדינים יותר (כמו Thymus) במינון נמוך יותר.
התוויות-נגד: Gentiana ו-Artemisia אינן מקובלות כטיפול בכיב עיכולי, מכיוון שהן מרות מאוד, מגבירות הפרשה של חומצה בקיבה ועלולות להחמיר כאב של כיב פעיל.

מאת מינה פארן Ph.D

עילם, העמותה הישראלית לצמחי מרפא  

1.  NIH Consensus Development Panel on Helicobacter pylori in Peptic Ulcer Disease. Helicobacter pylori in peptic ulcer disease. (review).JAMA, 272: 65-69, 1994. 
2.  Feldman M. The acid test: Making clinical sense of the consensus conference on Helicobacter pylori (editorial). JAMA, 272: 70-71, 1994. 
3.  Monmaney T. Marshall’s hunch (review). The NewYorker, 20: 64-72, 1993. 
4.  Dunn BE. Pathogenic mechanisms of Helicobacter pylori (review). Gastroenterol. Clin. N. Amer. 22: 43-57, 1993. 
5.  Montbriand JR. et al. Treatment of Campylobacter pylori does not alter gastric acid secretion. Am J. Gastroenterol. 84: 1513-1516, 1989. 
6.  Graham JR. Helicobacter pylori: Human pathogen or simply an opportunist? Lancet, 345: 1095-1097, 1995. 
7.  Yu JCY. et al. Helicobacter pylori infection is associated with milder gastro- oesophageal reflux disease. Aliment Pharmacol. Ther. 14: 427-432, 2000. 
8.  Crabtree JE. et al. Mucosal tumor necrosis factor alpha and interleukin-6 in patients with Helicobacter pylori associated gastritis. Gut, 31: 1473-1477, 1991. 
9.  Dr. Heron’s Botanical Protocol for Helicobacter pylori Infection. In: Clinical Botanical Medicine by E. Yarnell, K. Abascal, CG. Hooper.Mary Ann Liebert Inc. Larchmont, NY 10538, pp.251-270, 2003. 
10.  Wagstaff AJ. et al. Collodial bismuth subcitrate: A review of its pharmacodynamic and pharmacokinetic properties, and its therapeutic use in peptic ulcer disease (review). Drugs, 36: 132-157, 1988. 
11.  Al Somal N. et al. Suseptibility of Helicobacter pylori to the antibacterial activity of manuka honey. J. R, Soc. Med. 87: 9-12, 1994. 
12.  Al-Habbal MJ. A double-blind controlled clinical trial of mastic and placebo in the treatment of duodenal ulcer. J. Clin. Exp. Pharm Physiol. 11: 541-544, 1984. 
13.  Huwez FU. et al. Mastic gum kills Helicobacter pylori. New Engl. J. Med. 340: 576, 1984. 

מקורות לאלת המסטיק:

1.  פלביץ דן, יניב ז. צמחי המרפא של ארץ ישראל, תמוז מודן, תל אביב, 1991, עמ' 60-63.

2. Duke J. Handbook of Medicinal Herbs, CRC Press, Boca Raton Florida, 2000.
3. List PH and Horhammer L. Hager’s Handbuch der Pharmazeutischen Praxis, Springer-Verlag, Berlin, 1969-1979.
4. Anon: Mastic Gum. In: DerMarderosian A (ed), The Lawrence Re Products. Facts and Comparisons, St Louis, MO, 2000.
5. Chevallier A. The Encyclopedia of Medicinal Plants Dorling Kindersley. London 1996.
6. Duke J. Handbook of Medicinal Herbs, CRC Press, Boca Raton Florida, 2000.
7. List PH and Horhammer L. Hager’s Handbuch der Pharmazeutischen Praxis, Springer-Verlag, Berlin, 1969-1979.
8. Anon: Mastic Gum. In: DerMarderosian A (ed), The Lawrence Re Products. Facts and Comparisons, St Louis, MO, 2000.
9. Chevallier A. The Encyclopedia of Medicinal Plants Dorling Kindersley. London 1996.