רקפת מצויה
Cyclamen persicum
משפחה: מירסיניים (כבר לא במשפחת הרקפתיים)
צורה: גאופיט בעל בצל או פקעת
שם מדעי: Cyclamen persicum
שם ערבי: רָקָף / עסאאלראעי
תפוצה בארץ: עמק ירדן העליון, גליל, גולן, בחרמון, הר הכרמל, גלבוע, הרי יהודה ושומרון, מדבר יהודה, בקעת ים המלח, בקעת הירדן, השרון והשפלה, הרי הנגב ואילת
מראה: הרקפת היא צמח רב שנתי בעל פקעת גדולה שטוחה ועגלגלה (היא פרחמוגן ואסור לקטוף אותה). צבעה של פרח הרקפת היא בין סגול בוהק ללבן.
בארצנו למין זה שני אקוטיפים שונים. הנפוץ יותר גדל במקומות מוצלים יותר בחבל הים תיכוני, ופורח בחודשים ינואר עד אפריל או מאי.
האקוטיפ השני הינו נדיר יותר, גדל על מצוקים חשופים במפנים מערביים ודרומיים ופורח בחודשים אוקטובר עד נובמבר (לפני הופעת העלים). כמו כן, אקוטיפ זה גדל בסלעים כמו סלעי גיר וסלעי בזלת.
הרקפת היא אחת מין הפרחים הידועים והמקובלים ביותר בארץ, בזכות תפוצתה הרחבה, הצורה המיוחדת של פרחיה, ועליה דמויי הלב.
פקעת אחת יכולה לשאת עשרות פרחים. לפעמים פריחת הרקפות מקדימה את צאת העלים.
עוקצי הפרחים זקופים, גובהם 10–25 ס"מ. כאשר אופיו הבולט ברקפת הוא הכיפוף הכפול של הפרח: תחילה גדל ניצן- הפרח כלפי מעלה ככל פרח רגיל השואף כביכול להבליט את עצמו בפני מאביקיו, אחר כך, עוקץ הפרח מתכופף מתחת לפרח. כתוצאה מכך נוטה פתחו מטה (כנראה הגנה מפני הגשם). צבע צינור הכותרת כהה מצבע האונות, והוא מוסיף בכך גיוון וחן לפרח כאשר ריחה של הרקפת נעים ועדין.
לרקפת אין מאביק אחד דומיננטי אלא היא מואבקת בידי כמה מיני חרקים כאשר המרכזי בינהם הוא עש פרימיטיבי (Micropterix berytella). החרק המאביק, בהתקרבו לפתח צינור הכותרת, משמיע זמזום בתדר גבוה, אשר מרעיד את המאבקים וגורם לפיזור האבקה.
גם מיני חרקים אחרים, תריפסים ודבורים שונות, נמצאו מבקרים בפרחי הרקפת, ונראה שהם מגבירים את ההפרייה ואת חניטת הפירות. הרקפת היא מפרחי-הבר הפורחים במשך זמן הכי ממושך (וכך גדלים אולי סיכוייה להאבקה).
אזורי גידול ותפוצה: הרקפת נפוצה בעיקר במרכז ובצפון המדינה, בעיקר באזורים הרריים.
חודשי פריחה: פורחת בחודשים אוקטובר - מרץ ואף אפריל ומאי. אוכלסיית הרקפות פורחת כחצי שנה ויותר לכן הרקפת הפכה לחלק אינטגרלי מהנוף הארצ-ישראלי.
שימושים: פקעת הרקפת מקובלת ברפואה העממית כסם משלשל, אך יש בכך הסתגויות משום סכנה, עוקצי הפרחים שימשו להפגת צמא, העלים שימשו למילוי אורז או בשר, והפקעות הרעילות נאכלו לאחר קלייה קפדנית לשם הוצאת הרעל. היו כאלו שהיו משתמשים בפקעות הרקפת לסימום דגים.
הוראות זריעה וגידול: לאחר התבססות הפקעת באדמה לא נדרשת לה תוספת השקייה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
את הפקעות והבצלים מומלץ לשתול בחודשים אוקטובר- פברואר.
מומלץ לשתול בעומק כפול מגובה הפקעת. למשל, אם הפקעת בגובה 5 ס"מ יש לחפור גומה בעומק 10 ס"מ ולתוכה להכניס את הפקעת. לאחר הטמנת הפקעת יש לכסות אותה קלות ולהשקות השקייה ראשונית להתבוססות.
בניגוד לטיפול בפקעות תרבותיות, את פקעות הבר לא נחוץ להוציא מהאדמה בסוף עונת הפריחה.
שתילת רקפות- החלק הקעור למעלה והחלק הקמור למטה. ניתן לראות את ניצני נביטת העלים והפרחים בחלק הקעור (העליון), ואת שורשי הפקעת בחלק הקמור (התחתון).
נכתב על ידי זרעים מציון
