צמרנית הסלעים
Phagnalon rupestre
למעבר לדף הצמח - צמרנית הסלעים
שם מדעי: Phagnalon rupestre.
משפחה: פרגיים.
צורה: שיח ובן-שיח.
צמרנית הסלעים היא שיח חשוב, שכיח ונפוץ, גובהו 20–50 ס"מ. הצמח צמרנית מסתעף מבסיס מעוצה, ענפיו גמישים ומכוסים כסות צמרית לבנה, והם מתקלפים בנקל יחד עם כסות זאת.
העלים סרגליים, ובחורף צומחים עלים גדולים, צמירים מלמטה; בקיץ מתפתחים עלים קצרים יותר, צמירים משני צידיהם. חלקיו העליונים של הצמח מתייבשים בקיץ, חלקיו התחתונים נשארים חיים, עם עלים קטנים.
תפרחות הצמרנית קטנות (קוטרן עד 10 מ"מ), חרוטיות או דמויות כד, סביבן עלי-מעטפת רבים רעופים. הפרחים זעירים, צבעם צהוב חיוור.
הפרחים הפנימיים צינוריים, עם 5 שיניים, דו-מיניים; פרחי ההיקף נימיים (לשוניים), נקביים, ערוכים בדורים אחדים. לרוב התפרחת סגורה, רק לעיתים רחוקות רואים אותה פתוחה.
הפרחים מואבקים על-ידי זבובי-רחף.
הפרי הוא זרעון עם ציצית ששערותיה מחוספסות.
תקופת פריחה: צמרנית הסלעים פורחת בחודשים אפריל, יוני, מאי, מרץ. אדר - תמוז.
שימושה העיקרי של הצמרנית הוא להצתת אש. תוכלו לצפות בסירטון המדגים את הכנת החומר להצתת המדורה.
קילוף הענפים, וייבוש הקליפה עם כסות השיער שעליה, נתקבל פלומה יבשה, שהיא החומר המועיל להצתת אש.
בעבר אפשר היה למצוא בכיסו של כל בדואי פיסת פלדה (זנאדה) ופתיל שהיה עשוי מהכסות הצמרית של צמרנית הסלעים. הזנאדה שימשה כמצת שפשוף שהניצוצות שלו הדליקו בקלות רבה את הפתיל מהצמרנית.
הצמרנית משמשת גם תרופה לפצעים, כאבי שיניים ופגעים בעור.
הכסות הצמרית משמשת ברפואת הכוויות הבדואית: שמים קצת צמר על המקום הפגוע, מדליקים ויוצרים כוויה. היתרון בצמח הזה הוא בכך שהאפר שלו בעל תכונות רפוי לזיהום ובכך מקל על רפוי הכוויה שהוא עצמו גרם.
לרפוי פצעים מדממים כותשים את העלים והגבעולים, את החומר הכתוש מניחים על הפצע וחובשים. הבדואים משתמשים במרתח עלים וגבעולים (על ידי גרגור) נגד כאבי שיניים. לטיפול במחלות עור מעסים את המקום הנגוע במרתח עלים מקורר.
תפוצה בארץ: הגולן והגליל, החרמון, עמק הירדן העליון, העמקים, הגלבוע, הכרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, הנגב והרי אילת, בקעת הירדן.
איזורי גידול: צמרנית הסלעים שכיחה בבתי-גידול שונים בחבל הימתיכוני, במיוחד בסלעים. הצמרנית מתפשטת אף לנגב, גדלה ברוב אזורי הארץ מהחרמון עד לדרום הנגב. שורשיה של הצמרנית מפתחים שורשים צדדיים דקים, החודרים לסדקי-סלעים ובין שכבות-סלע ומנצלים בית-גידול חסר מתחרים ועשיר-יחסית במים.
הוראות זריעה: את הזרעים מומלץ לזרוע בחודשים אוקטובר-נובמבר, עם תחילת הגשמים הראשונים.
את כמות הזרעים (5 ג') יש לערבב עם כוס וחצי חול בנין במצב לח או לחילופין- אדמה מהמקום בו אתם זורעים, על-מנת לדלל את כמות הזרעים על שטח נרחב. תערובת זו (במשקל 5 ג') מתאימה לשטח בגודל של כ- 7 מ"ר.
יש לגרף את השטח לפני הזריעה ("לפתוח" את האדמה מעט), לשפוך את הזרעים המעורבבים עם החול הלח או האדמה ולתחח מעט לאחר הזריעה לכיסוי עדין.
ניתן ומומלץ להשקות את השטח השקיה ראשונית עדינה לאחר התיחוח לשם כיסוי טוב של הזרעים.
במידה ולא יורדים מספיק גשמים (לפחות פעם בשבוע בעונת החורף) יש להשקות את הצמחים פעמיים בשבוע עד להתבססות הצמח. לאחר ההתבססות אין צורך להשקות יותר אך אם אתם מעוניינים בפריחה ארוכה וביותר חודשי לבלוב מומלץ להמשיך להשקות את הצמח פעמיים בשבוע לכל אורך חייו.
נכתב וצולם על ידי זרעים מציון
