הפיקוסים של תל אביב
הלילה עושה חסד עם הפיקוסים של ערינו.
הוא מעצים את שריגיהם ובקעיהם, משחק עם עורקיהם.
כמעט שאפשר לשמוע את השורשים מתפתלים סביב העצים, כמעט שאפשר לראות את שורשי האוויר נעים נמרצים באוויר הלילה.
ביום אנחנו נוטים להתעלם מהפיקוסים של ערינו הוותיקות, או להתלונן על הלכלוך שהם גורמים, על פגעי השורשים הנמרצים, על העטלפים שהם מושכים.
אנו שוכחים להודות לפיקוסים על צילם הרחב, על יופיים האורבני, על חיוניותם, על מוצקותם, על העלווה הירוקה המרככת את האבנים המשתלבות, האספלט והזכוכית.
אנו גוזמים אותם כפונפונים אוויליים, מגרדמים אותם, מתאנים לשורשיהם.
פיקוס השדרות, ולא אחותו השקמה, הוא הוא העץ האמיתי של תל-אביב.
גיבור עירוני לא מוערך.
שורשיו אחוזים בשורשי העיר, נופו חלק מנופה, מתרבותה ומרוחה.
