מקדם השקיה לגידול
בנוסף לצמחים "חסכניים במים" ישנן קבוצות צמחים שונות להן דרישות מים שונות לאחר התבססותן.
מגיגית פתוחה מתאדים מדי יום ביומו מים בהתאם למידת הלחות או היובש, שקיימים באוויר. בצמחים ישנם מחסומים המונעים חלק מההתאדות - מחסומים כגון קליפת הגזע, כיסוי העלווה וכך הלאה. התאדות מתקיימת בעיקר, דרך פתחי הפיוניות והינה פחותה ביחס להתאדות מגיגית פתוחה.
בקבוצות צמחים שונות מוגדרים מקדמי התאדות ביחס לגיגית. מדשאה מאבדת מדי יום בין 45 אחוז ל–55 אחוז כמות מים ביחס לאיבוד מים מאותו שטח בגיגית פתוחה (מקדם 0.45 עד 0.55). שיחים ובני שיח שונים מאבדים בין 25 אחוז ל–45 אחוז (מקדם 0.25 עד 0.45).
בהשקיה נכונה אנו, למעשה, מחזירים לצמחים את כמות המים שאבדו בהתאדות, בהתאם למקדם שלהם. נתונים לגבי מקדמי השקיה של קבוצות צמחים שונות ניתן למצוא בחוברת "לוחות מקדמי צריכת מים להשקיית גידולי גן הנוי" (קרמר וגלון 1996).
תוספת השקיה בהתאם לאזור בו ממוקמת הגינה
בכל אזור מידת ההתאדות שונה, בהתאם לטמפרטורות וללחות היחסית. כמו כן באזורים שונים בארץ, כמות המשקעים שונה. בחוברת "דרכים לחיסכון בגן הנוי (הל–אור וחוב' 2002) קיימים נתונים ממוצעים של התאדות מגיגית באזורי הארץ השונים. כאמור, ניתן להכליל ולומר כי בגנים הקיימים צפונית לקו הבצורת (אזורים בהם מעל 250-200 מ"מ גשם בשנה) ניתן להגיע לגן "חסכני במים" בו תידרש תוספת השקיה של כ–600 מ"ק בשנה. דרומית ומזרחית לקו הבצורת - בנגב הדרומי, בבקעה ובערבה, באזורים בהם כמות המשקעים השנתיים פחותה מ–200 מ"מ גשם בשנה, נדרשת תוספת של 1200-1000 מ"מ מים בכל שנה.
תוספת השקיה בהתאם למועד בשנה בו ניתנת ההשקיה
מקדם ההתאדות מגיגית משתנה בהתאם לעונות השנה. אם ניקח לדוגמא את הממוצעים הרב–שנתיים של התאדות מגיגית בתחנת בית–דגן המצויה במרכז הארץ, הרי שבחודש מרץ, מידת ההתאדות היא בדיוק מחצית מזו שקיימת בחודש יולי (3.8 ליטר במרץ לעומת 7.6 ליטר ביולי) (טבלה 1). ברור, כי בחודשי האביב והסתיו מידת ההשקיה תהייה פחותה מזו שתידרש בחודשי הקיץ. עלינו לזכור כי בשנים רגילות איננו נוהגים להוסיף השקיה בחודשי החורף, שכן גם מידת ההתאדות נמוכה וגם ישנה ירידת גשמים. בשנות בצורת עלינו להיות עם "האצבע על הדופק" ולהוסיף השקיה בהתאם לצורך. בשנות בצורת אנו מוסיפים השקיה גם לצמחים שבדרך כלל אינם מושקים כגון מיני עצים דוגמת ברוש או לחלק מהצמחים המוגדרים כ"חסכניים במים" דוגמת יצהרון (עץ השמן) המנוקד.
גודל השטח
נניח שעלינו להשקות בחודש מאי, באזור בית-דגן, דונם גן בו גדלים שיחים, שאינם "חסכניים במים". אנו ניקח את מקדם שיחים 0.45 ונכפול אותו בהתאדות הממוצעת מגיגית שהיא 6.6. כלומר עלינו להוסיף כ–3 מ"ק מים לדונם ליום (או 3 ליטר למ"ר). אך אם ברשותנו כ–7 דונם הרי שנכפיל כמות זו ב–7 ונגיע לכמות של 21 מ"ק לדונם ליום.
מרווחי השקייה נקבעים בהתאם לקרקע בה ממוקמת הגינה
בגנים בהם הקרקע קלה (דוגמת חול) נשקה במרווחים סמוכים יחסית, שכן אין ביכולת הקרקע לאצור מים זמן ממושך. בקרקעות בינוניות וכבדות נרווח את האינטרוולים בין ההשקיות.
בטבלה 2 מתואר מרווח ההשקיה בימים בהתאם לסוג הקרקע ולגידולים השונים. ככל שנצליח לרווח את ההשקיה, ייצרו הצמחים מערכת שורשים מסועפת ומעמיקה יותר, שתאפשר ניצול מים מעומק הקרקע.
אם נמשיך עם דוגמת השיחים המצויים בגן ששטחו שבעה דונם בבית–דגן, ונניח כי הם שתולים בקרקע קלה, נשקה אותם אחת לשבועיים בכמות של 21 מ"ק )אותה כמות יומית שחישבנו( 14 X יום ונקבל שההשקיה תהיה אחת לשבועיים בכמות של 294 מ"ק.
