צהרון מצוי (אירוס אחר הצהרים)
Gynandriris sisyrinchium
למעבר לדף הצמח צהרון מצוי
שם מדעי: Gynandriris sisyrinchium.
משפחה: איריסיים.
צורה: גאופיט - בעל פקעת או בצל.
מראה: צהרון מצוי או אירוס אחר הצהריים הוא גאופיט בעל פקעת עטופה בבצל נקרא כך (צהרון מצוי) מכיוון שכל פרחיו הסגורים עד שעות הבוקר נפתחים בבת אחת אחר הצהרים. הפרחים נפתחים כל יום למספר שעות מועט ולקראת ערב נסגרים.
קוטרה של הפקעת כ-2 ס"מ, והיא עטופה בקליפות יבשות. הגבעול זקוף, גובהו נע מ 24–12 ס"מ, לצמח 2 עלים סרגליים, שפתם תמימה, הם ארוכים וצרים, גלולים כחצי צינור ועליהם עורקים בולטים ולעטיף של הפרח אין צינור. לאורך הגבעול ערוכים 1–6 פרחים, הפורחים בזה אחר זה מלמעלה למטה, כל פרח יפרח יום אחרי קודמו. קוטרו של פרח פתוח הוא כ-4 ס"מ, צבעו תכלת, כחול או סגול. 3 האונות הפנימיות של הפרח קצרות ואינן מפותחות. 3 אונותיו החיצוניות מופשלות אחורנית. במרכז כל אונה חיצונית מתנוסס כתם בהיר ופס צהוב הנמשך אל הצופנים ומתגוון בדגם של נקודות בצבע כחול–סגול. פס צהוב זה מטרתו כנראה להנחות חרקים אל מקום האבקה.
חודשי פריחה: אירוס אחר הצהריים פורח בחודשים פברואר- אפריל. אדר - אייר.
פרחיו טופחו כפרחי קטיף וכצמחי נוי בגינות.
בשנים האחרונות נראה פחות ופחות בארצנו ונמצא בסכנת הכחדה ממשית בעקבות פיתוח תשתיות ובניה באזורים בהם היה נפוץ.
תפוצה בארץ: חרמון, בגולן ובגליל, חוף הים התיכון, העמקים, הר כרמל, הרי יהודה ושומרון, השרון והשפלה, בקעת הירדן, נגב, הרי אילת.
איזורי גידול: אירוס אחר הצהריים נפוץ ברוב אזורי הארץ בחבל הים תיכוני, בחגורת הספר, בנגב הצפוני ובבקעת ים המלח.
הוראות שתילה: את הפקעות והבצלים מומלץ לשתול בחודשים אוקטובר - דצמבר.
מומלץ לשתול בעומק כפול מגובה הפקעת. למשל, אם הפקעת בגובה 5 ס"מ יש לחפור גומה בעומק 10 ס"מ ולתוכה להכניס את הפקעת. לאחר הטמנת הפקעת יש לכסות אותה קלות ולהשקות השקייה ראשונית להתבססות.
בניגוד לטיפול בפקעות תרבותיות, את פקעות הבר לא נחוץ להוציא מהאדמה בסוף עונת הפריחה.
כבר בעת העתיקה, ביוון וברומא אכלו את הפקעות לאחר בישול או צלייה. בעבר גודל הצהרון למאכל באנגליה ונקרא אגוז ספרדי "Spanish Nut" מאחר ויובא משם.
אחד המחברים האנגליים, במאה ה-17, מעיר שהצהרון "נאכל על שולחנות העשירים והאנשים המעודנים בסלטים". טעמן של הפקעות מזכיר טעמו של השום לכן כונה הצמח "אירוס שום הרועים" (בעבר נקרא הצהרון "אירוס מצוי") מאחר ונאסף על ידם למאכל.
נכתב וצולם על ידי זרעים מציון
