קידה שעירה
Calicotome villosa
שם מדעי: Calicotome villosa.
משפחה: פרפרניים.
צורה: שיח ובן-שיח.
קידה שעירה היא שיח קוצני ענף וסבוך המגיע לגובה של 100-180 ס"מ. בקיץ הוא משיר את עליו. הענפים ירוקים, גמישים וסתיימים בקוצים. לאורך הענף ממוקמות פיוניות בחריצי-אורך. פטוטרת העלה ארוכה, הטרף תלתני. העלעלים יוצאים מנקודה אחת, והם קירחים בצידם העליון, מכוסים שערות רכות הדוקות בצידם התחתון. עלי הגביע קרומיים חומים, מאוחים לקובע מחודד העוטף כליל את הכותרת בעודה בניצן.
כאשר נפתח הפרח אין הגביע מתפשק, אלא הוא נקרע לרוחבו, כך שכיפתו החרוטית ניתקת מיתרו ורוכבת כקובע על הכותרת המתארכת, עד שהיא (הכיפה) נושרת. הכותרת פרפרנית צהובה, כל עשרת האבקנים מאוחים לצינור. אין צוף. פיזור האבקה על גוף החרק נעשה בשיטת ההתפוצצות: נחיתת החרק מביאה לידי פיזור פתאומי של ענן-אבקה. מנגנון ההגנה מפני טורפים של צמח זה הוא ענפיו הקוצניים שמקשים על אכילתו.
הצמח הוא מראשוני המקנים צבע לנוף בתחילת האביב, ואף במהלך החורף, יחד עם השקד. פריחתו שופעת, זוהרת ומדיפה ריח נעים ועז. הפרי הוא תרמיל סרגלי מוארך (4 ס"מ), שעיר, עם ארבע מקצועות ולאורכם כנפיים מסולסלות. קשוותיו מסתלסלות כשהוא נפתח. הזרעים כדוריים, צהובים.
תקופת פריחה: קידה שעירה פורחת בין דצמבר למאי. כסלו עד סיון.
השיח מתרבה במיוחד באזורים שבהם ניזוק החורש הטבעי, לכן הוא נחשב כמרכיב הראשי של הגריגה הים-תיכונית, במיוחד בולטת התחדשותו באזורים שנפגעו משריפות, משום שזרעיו נובטים ביתר קלות לאחר שריפה, בעוד שזרעיהם של רבים מהעשבים החד-שנתיים ושל צמחים אחרים ניזוקים באופן חמור.
לאחר שריפה היא מכסה במהירות שטחים שנשרפו.
הקידה תורמת לנוף צבע וריח. לעיתים קרובות ניתן לראות מדרונות שלמים זוהרים בפריחת הקידה, ובימים ללא רוח ניתן להריח את בושם הקידה באויר. קידה נזכרת במקרא (שמות ל, כד; יחזקאל כז, יט), וכן במשנה ובגמרא, בתור בושם שהשתמשו בו בבית-המקדש.
ברפואה העממית של ערביי ארץ-ישראל משמשים פרחי קידה לטיפול בכאב-בטן, בצהבת ועוד.
פרחיו הצהובים הינם בעלי צוף מתקתק ולכן במטבח הערבי היו מכינים ממנו ריבות על ידי הרתחת הפרחים יחד עם סוכר ריבה זו נשמרת לימים ארוכים.
תפוצה בארץ: בחרמון, בגולן ובגליל, חופי הים התיכון, העמקים, הגלבוע והכרמל, הרי שומרון ויהודה, מדבר שומרון ויהודה, השרון והשפלה, בקעת ים המלח, בקעת הירדן.
אזורי גידול: קידה שעירה נפוצה מאוד בחבל הימתיכוני בארץ, בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה. היא מצליחה בסוגים שונים של קרקע, במיוחד בטרה-רוסה. היא מכסה לעיתים בצפיפות מדרונות שלמים, ומהווה מרכיב מרכזי בחברות גריגה.
הוראות זריעה:את הזרעים מומלץ לזרוע בחודשים אוקטובר-נובמבר, עם תחילת הגשמים הראשונים.
את כמות הזרעים (5 ג') יש לערבב עם כוס וחצי חול בנין במצב לח או לחילופין- אדמה מהמקום בו אתם זורעים, על-מנת לדלל את כמות הזרעים על שטח נרחב. תערובת זו (במשקל 5 ג') מתאימה לשטח בגודל של כ- 7 מ"ר.
יש לגרף את השטח לפני הזריעה ("לפתוח" את האדמה מעט), לשפוך את הזרעים המעורבבים עם החול הלח או האדמה ולתחח מעט לאחר הזריעה לכיסוי עדין.
ניתן ומומלץ להשקות את השטח השקיה ראשונית עדינה לאחר התיחוח לשם כיסוי טוב של הזרעים.
במידה ולא יורדים מספיק גשמים (לפחות פעם בשבוע בעונת החורף) יש להשקות את הצמחים פעמיים בשבוע עד להתבוססות הצמח. לאחר ההתבוססות אין צורך להשקות יותר אך אם אתם מעוניינים בפריחה ארוכה וביותר חודשי לבלוב מומלץ להמשיך להשקות את הצמח פעמיים בשבוע לכל אורך חייו.
המאמר נכתב וצולם על ידי זרעים מציון