כרכום חורפי
Crocus hyemalis
שם מדעי: Crocus hyemalis.
משפחה: איריסיים.
צורה: גאופיט - בעל פקעת או בצל.
כַּרְכֹּם חורפי הוא גאופיט נמוך, יושב על הקרקע, חסר גבעול אך פרחיו גדולים, כ- 6 ס"מ אורכם, יוצאים ישר מהקרקע. הכרכום מתחיל את פריחתו בחורף, מוציא פרותיו באביב שנמשכים עד לתחילת הקיץ, אז הוא מתייבש. בארץ גדלים 7-9 מינים, מהם רק אחד נפוץ. הכרכום הוא צמח מוגן שאסור לקטוף אותו!
עליו הצרים באורך 2-2.5 מ"מ, ירוקים ויש פס בהיר במרכז העלה. לפרח 3 אבקנים ושחלה תחתית. הפקעת חד-שנתית, כל שנה מתמלאת פקעת חדשה מעל לפקעת המתרוקנת של השנה שעברה ושורשים מתכווצים חוזרים ומציבים אותה בעומק הנכון. עלי הכותרת לבנים ובמרכז צהובים, עם פסים דקים סגולים מצידם החיצוני. האבקנים בצבע ארגמן עד שחור.
ההאבקה נעשית על ידי חרקים. הפרי מתבקע מעצמו והוא בעל זרעים רבים. הפרי מתפתח כשהוא טמון בקרקע ועם הבשלתו מתארך עוקץ הפרי ומעלה אותו אל מעל לפני הקרקע.
תקופת הפריחה: הצמח נפוץ באזור הים תיכוני של ישראל ופורח בחודשים אוקטובר עד פברואר. תשרי עד אדר.
בעולם העתיק שימש הכרכום כצבע צהוב משובח ויקר לצביעת מזון ואריגים. הצבע הופק מן השורשים וצבע משובח במיוחד הופק מן הצלקות.
התבלין שנמכר בשווקים בתור "כורכום" איננו מופק מכרכום, אלא מצמח אחר בשם כורכומה, ממשפחת הזנגביליים.
הצמח נוצל גם לשימושים רפואיים ומאגיים שונים.
תפוצה בארץ: בגולן ובגליל, אזור הכרמל, בגלבוע, עמק הירדן, הרי שומרון ויהודה, בשרון ובשפלה.
אזורי גידול: הצמח נפוץ באזור הים-תיכוני של ישראל, ים-תיכוני, בתות הספר, גדל בקרקעות שאינן מלוחות, גדל בבתי-גידול טבעיים בלבד.
הוראות שתילה: את הפקעות והבצלים מומלץ לשתול בחודשים אוקטובר- דצמבר.
מומלץ לשתול בעומק כפול מגובה הפקעת. למשל, אם הפקעת בגובה 5 ס"מ יש לחפור גומה בעומק 10 ס"מ ולתוכה להכניס את הפקעת. לאחר הטמנת הפקעת יש לכסות אותה קלות ולהשקות השקייה ראשונית להתבוססות.
בניגוד לטיפול בפקעות תרבותיות, את פקעות הבר לא נחוץ להוציא מהאדמה בסוף עונת הפריחה.
הכרכום שימש בעבר לטקסים מאגיים ורפואיים ולהפקת הצבע הצהוב.
הוא מוזכר בתנ"ך כצמח בושם ובמשנה ובתלמוד כצמח תבלין ורפואה.
הצבע הצהוב שהפיקו ממנו שימש לרפואה, מזון וצביעת גוף האישה.
בימי הביניים היהודים היו מוכרים כמפיקי צבעים ונהגו למכור הרבה מהצבע הצהוב אותו הפיקו מהכרכום וכך הפכה המילה כרכום למילה נרדפת לצהוב ולצבע שמייצג את היהודים.
נכתב וצולם על ידי זרעים מציון
