כיצד מזהים צמחים

כאשר אנו פוגשים אדם חדש, הוא מוצג לפנינו בשמו. במרבית המקרים, אם נפגוש אדם זה שנית נדע לזהות אותו. כלומר אנו מפנימים את מאפייניו ויודעים לקשר זאת לשמו. בשלב ראשון, אנו מתייחסים לתכונותיו החיצוניות.
אנו נזכור את הבחור הגבוה והשחרחר או את האדם המלא שבשערותיו זרקה שיבה. עם זאת, יש לציין, כי הרבה אנשים זוכרים תחילה את מאפייני הפנים ובהמשך מתייחסים לתכונות נוספות של הגוף. לאחר זמן מה של הכרות סביר שההתייחסות שלנו תכלול גם מאפיינים אישיותיים של האדם שפגשנו. תכונות כמו סימפטי, נבון, רגזן או חסר סבלנות ישלימו לנו את התמונה של אותו אדם.

ההכרות עם צמחים דומה להכרות עם אנשים. בשלב ראשון אנו מתוודעים לתכונות חיצוניות והצמח מוצג לפנינו בשמו. בהמשך אנו לומדים להתייחס גם לתכונות אחרות שלו, כמו עמידות לתנאי סביבה, שימושים, מטרדים וכך הלאה.

אך, הרבה אנשים שמצליחים לזכור אדם חדש שהם פוגשים, מתקשים בהכרות עם צמחים חדשים. כל הצמחים נראים להם דומים והשמות בדרך כלל לא מוכרים ומסובכים. במאמר זה אנסה להקל על הקוראים ולתת בידם כלים שיעזרו להם להפנים מאפייני צמחים, כך שהכרות עם צמח חדש תהיה קלה כבהכרות עם אדם חדש.

שמות הצמחים

בני אדם מקוטלגים בדרך כלל ברמות שונות – צבע עורם, השתייכותם לעם מסוים, השתייכות לשבט, השתייכות לחמולה, השתייכות למשפחה גרעינית ועד לשם פרטי. סביר להניח, שאם נפגוש אדם ששמו חיים כהנא הוא יהיה אדם לבן, המשתייך לעם היהודי, נמנה עם צאצאי שבט לוי ולו משפחה גרעינית (הורים אחים, ילדים). סביר להניח כי קרוביו של אותו אדם יהיו בעלי מאפיינים גנטיים קרובים.

במשך השנים עמלו הבוטנאים כדי למיין ולקטלג את עולם הצומח. לא נפרט את כל החלוקה הסיסטמטית הקיימת. נציין רק, כי כל צמח משתייך למחלקה רחבה: שרכניים, חשופי זרע, דו-פסיגים וחד-פסיגים. בכל מחלקה יש חלוקה לסדרות ובהמשך למשפחות צמחים, לסוגים, למינים ולזנים.
העץ פיקוס השדרות הנו צמח דו פסיגי, המשתייך למשפחת התותיים, לסוג פיקוס ומינו הוא השדרות.

כאשר מציינים כי צמח מסויים הוא דו-פסיגי מתייחסים לתכונה המאפיינת צמחים רבים בהם העלים הראשונים, הנקראים פסיגים מופיעים בזוגות.
במשפחת התותים מצויים כ- 50 סוגים אנו מכירים בעיקר את הקנבוס (Cannabis) (הלא הוא ה"חשיש") וכן את הסוגים תות (Morus) ופיקוס (Ficus).
בסוג פיקוס מצויים מינים רבים. בארץ נפוצים: פיקוס השדרה ( Ficus retusa), פיקוס בנימינה (Ficus benjamina), פיקוס הגומי (Ficus elastica), פיקוס קדוש (Ficus religiosa ), פיקוס צר-עלים (Ficus nerifolia) (תאילנדי) ועוד.

כלומר שמו של כל צמח מורכב משם הסוג ושם המין ובדרך כלל אנו מתייחסים גם למשפחה הבוטנית שלו.
הן בצמחי בר, אך בעיקר בצמחי תרבות ישנה התייחסות יותר ספיציפית מאשר אל המין. לעיתים ישנן הכלאות בין מיני צמחים שונים או שנוצרים טיפוסים יחודיים בתוך המין, כך שנוצרים זנים להם מאפיינים יחודים. ידועים זנים רבים של המרוקליס (Hemerocallis), חרצית (Chrysanthemum) ורד (Rosa) וצפורן (Dianthus).

קביעת שמו של הצמח

עד לפני זמן לא רב, הוגדרו הצמחים בראש ובראשונה לפי מבנה הפרח ועל פי מאפיינים חיצוניים נוספים. עם השתכללות המדע החלו הבוטנאים להיעזר גם בסמנים גנטיים. הדבר גורם ל"מהפכות" בשמות צמחים. לדוגמא: סוגים שונים במשפחת הורדניים ביניהם דובדבן, משמש, תפוח ואגס אוחדו כולם לסוג
אחד – השזיף (Prunus). לעומת זאת, הסוג איקליפטוס פוצל לשני סוגים - המין איקליפטוס לימוני מוגדר כיום כבורוניה לימונית ואילו איקליפטוס ורוד-קליפה (Eucalyptus salmonophloia) נותר בשמו הקודם.
אגב לא כל שינוי מקובל בכל העולם המדעי והויכוחים על שמות הצמחים רבים. הועדה לשמות צמחים שעל יד האקדמיה ללשון עברית החליטה בשלב זה להשאיר את שמותיהם העבריים הקודמים של סוגים במשפחת הורדניים (דובדבן, משמש, תפוח וכדומה) ואילו בסוג איקליפטוס אף לא לקבל את השינוי לשם הבוטני.

כיצד נזהה צמחים

מבנה הפרח

ראינו כי עד לפני זמן לא רב הוגדרו הצמחים בראש ובראשונה לפי מבנה הפרח. זאת, מכיוון שהפרח הוא המאפיין הייחודי העיקרי השונה מהקיים בצמחים אחרים. בדרך כלל, צמחים ממשפחה בוטנית מסוימת מאופיינים בפרחים בעלי מבנה דומה.
הפרח יכול להיות מאופיין במבנה סימטרי מלא או חלקי. לפרח ציפורן הקרנפול (Dianthus caryophyllus) מבנה סימטרי בכל חלקיו, כלומר אם נחתוך את הפרח במקומות שונים, נקבל את חלוקה דומה לחלקים שווים. ללוע הארי סימטריה דו-צידית, כלומר ניתן לחתוך אותו רק במקום אחד כדי לקבל חלקים שווים.
הפרח מאופיין במספר שונה של עלי כותרת ועלי גביע, המתייחדים גם בצבעים שונים, בגדלים שונים ובמאפיינים (דוגמת שוליים) שונים.
אברי המין שמקומם בצמח, קרי האבקנים (אברי המין הזכריים) השחלות, עמוד העלי והצלקת (אברי מין נקביים) הם בעלי צורה אופיינית, צבע, חספוס ועוד.

להיביסקוס סיני פרח גדול וסימטרי. חמשת עלי הכותרת שלו גדולים וצבעוניים (אדומים, כתומים, צהובים ועוד), חמשת עלי הגביע שלו ירוקים וקטנים. הוא מאופיין בעמוד עלי גבוה אליו מאוחים אבקנים.
לטופח ריחני (אפונה ריחנית) (Lathyrus odoratus) פרחים בעלי מבנה ייחודי, עד כדי כך שמבנה הפרח משווה לסירה ועלי הכותרת שלו (כמו בצמחים נוספים במשפחת הפרפרניים) קיבלו שמות מאפיינים כמו מפרש ומשוטים.
הפרח יכול להופיע כבודדים כמו בפרחי הפרג (Papaver) והאשולציה הקליפורנית (Eschscholzia californica) או בתפרחות כמו בנרקיס (Narcissus) או חבצלת (Pancratium).
התפרחות גם הן יכולות להיות מטיפוסים שונים. בדורבנית אשכולית (Delphinium ajacis) התפרחת היא שיבולת – כלומר הפרחים מופיעים על גבי עמוד מרכזי. בקליביה אדומה (Clivia minita) התפרחת היא סוכך – כלומר כל הפרחים יוצאים מנקודה אחת ויוצרים מבנה דמוי מטריה. במיני לילך (Syringa) התפרחת היא מכבד – כלומר הפרחים מופיעים על גבי סעיפי משנה של ציר התפרחת העיקרי.
מעניינת במיוחד היא התפרחת שמאפיינת את משפחת המורכבים. אם נסתכל בחרצית עטורה או בגרברה עדינה, נגלה כי מה שנראה לנו כפרח הינו למעשה תפרחת המורכבת מפרחים זעירים דמויי צינור (במרכז) ומפרחים גדולים יותר דמויי לשון (בהיקף). אנו מזהים את הפרחים על פי אברי המין – אבקנים או עמודי עלי.

מבנה העלים

צמחים שמוצאם ממשפחות בוטניות שונות ומאזורים שונים בעולם יכולים לפתח עלים מאד דומים אך הפרחים יוכיחו כי מדובר בצמחים שונים. כך הוא הדבר לגבי סיגלון עלה-מימוסה, שמוצאו מדרום אמריקה ומשתייך למשפחת הביגנוניים, לגבי צאלון נאה שמוצאו ממדגסקר ומשתייך חמשפחת הכליליים וכן לגבי אלביציה ורודה שמוצאה מפרס עד יפאן ומשתייכת למשפחת השיטיים.
אם כן, גם חובבי הצמחים, גננים, אדריכלי נוף ומטפלים בעזרת צמחים, כאשר הם צריכים להתמודד עם הכרת צמח חדש עליהם להפנים בראש ובראשונה את מבנה הפרח.
אך לא תמיד הפרחים מצויים על גבי הצמחים ולכן עלינו להפנים מאפיינים נוספים.
ראינו כבר, כי מבנה העלים יכול לעיתים להיות מבלבל. הצמח המוכר בשמו העממי כפותוס, לא פרח בתנאי תרבות שנים רבות ונחשב כמשתייך לסוג סקינדפסוס (Scindapsus). בעבר הלא רחוק החל לפתע צמח זה, לפרוח במשתלה בארה"ב, ואז התברר כי מדובר בצמח המשתייך לסוג אפיפרמום (Epuprmnum aureum).

עם זאת, במקרים רבים ניתן להיעזר במבנה העלים כדי לזהות צמחים.
את העלה ניתן לאתר על פי הניצן שתמיד מצוי בחיקו. העלה יכול להיות פשוט – כלומר הוא אינו מתפצל לחלקי משנה, כפי שזה במיני חמנית (Helianthus). העלה יכול להיות מורכב ולהתפצל לעלעלי משנה (שבחיקם אין ניצן) כפי שזה בבבונג דו-גוני (Matricaria recutita).
החלק הרחב בעלה הפשוט – הטרף, יכול גם הוא להופיע בצורות שונות: דמוי יתד, דמוי לב, מעוגל, מעויין וכך הלאה. הוא יכול להיות שסוע, בעל אונות, גזור בדומה לכף יד ועוד וארייציות.
בנוסף לצורות שונות ומשונות העלים מתאפיינים בתכונות של צבע, חספוס, בשרניות ועוד.
למרבית הצמחים עלים בצבע ירוק, אך גם הירוק יכול להיות בגוונים שונים, כהה כפי שזה בפיקוס השדרות (Ficus retusa) או בהיר כפי שזה בסינגוניון הטרף (Syngonium podophyllum). העלה יכול להיות מגוון כפי שזה בזני דיפנבכיה (Diffenbachia) או אדמדם כפי שזה בזברינה משולשלת (Tradescantia pendula) הידוע במו העממי "יהודי נודד".
העלים גם מתייחדים בהופעתם על גבי הגבעול. האם הם מופיעים אחד מול השני (נגדיים), האם לסירוגין או כקבוצה גדולה היוצאת מאותו המקום (בדור).

צללית ומימדים

לכן כדאי אולי להתייחס תחילה למאפיינים נוספים (בנוסף לפריחה).
בין המאפיינים החשובים ביותר, מצויים הצללית של הצמח, גובהו וקוטרו.
את ההבדל בין סיגלון, צאלון ואלביציה ניתן לאתר בעזרת מדדים אלו הסיגלון הינו עץ גבוה מאד (12-15 מ') ולא נוף דמוי ביצה, הצאלון לרוב עץ נמוך יותר (6-10 מ') ונופו מאד סוככני ורחב, האלביציה הורודה לרוב בתנאי הארץ, לא מגיעה למימדים של קודמיה ונופה מתבדר ברך כלל (במגמת סוכך).
זיהוי ההבדל בין עצים אלו משמעותי לא רק מבחינה אסטטית, צאלון הינו עץ שרגיש מאד לקרה ומתאים רק לאיזורי הארץ החמים, לסיגלון עמידות בינונית ואילו האלביציה הורודה מתאימה לאיזור ההר.
יחד עם זאת, יש לוודא כי הצמח העומד לפנינו אכן הגיע לגודלו הסופי. לעיתים אנו פוגשים צמח צעיר או כזה שנמצא "באמצע הדרך" וקשה להתייחס למדדי הגובה והקוטר.
צללית יכולה להיות זקופה, כאשר בנוסף לכך היא יכולה להיות צפופה או דלילה, מעוגלת, דמויית ביצה, דמויית סוכך או מתבדרת.
להדס מצוי צללית זקופה, צפופה ומתבדרת ולכן הוא משמש בין השאר כצמח משוכה. למרבה חלב הדסי גם צללית זקופה אך נופו דליל יותר ולכן אינו מתאים לשימוש המוזכר.
בנוסף לצמחים זקופים אנו מכירים צמחים שנופם משתלשל או שרוע, בנוסף אנו מכירים צמחים מטפסים.
במין רוזמרין רפואי לדוגמא, אנו מכירים זנים שנופם זקוף וזנים אחרים הגדלים שרוע.

מידת נשירה

כהתאמה לתנאי סביבה, צמחים רבים משירים את עליהם או מחליפים אותם בתקופות שונות. הרבה צמחים שמוצאם מאורים קרים, משירים את עליהם לפני בוא החורף, תופעה זו מאפיינת עצים רבים דוגמת מיני צפצפה אך גם צמחים נמוכים יותר, ביניהם זני ורדים. צמחים אחרים ידועים בארץ מוצאם כתדירי ירק, אך בהגיעם לאיזורים קרים יותר הם נאלצים להסתגל לתנאי סביבה קרים יותר ומשירים את עליהם. צמחים אלו נקראים נשירים מאולצים ויתכן כי בשנים חמות או באיזורים חמים הם לא ינשרו כלל. שוב בולטות דוגמאות של עצים (שלטית מסופקת) אך מוכרים גם צמחים אחרים, ביניהם יטרופה נאה.
ישנם צמחים המשירים את עליהם לתקופה קצרה ויוצרים סמוך לכך עלים חדשים. מוכרים העצים שמחליפים עלים סמוך להופעת פרחים ופירות, בינהם ברכיכיטון אדרי ובוהיניה מגוונת. אחרים עושים זאת כנראה כתגובה לתנאי סביבה בארץ מוצאם. יש הטוענים, כי פיקוס קדוש משיר את עליו בעונת המונסונים הקיימת בארץ מוצאו.

גזע, ענפים וגבעולים

בעצים ובשיחים ישנה חשיבות רבה לזיהוי הגזע והענפים. בין ברוש אריזוני לברוש קרח מבדילים על פי מאפייני הגזע. לברוש אריזוני גזע אפרפר ומחורץ, לברוש קרח גזע אדמדם וקליפתו חלקה.
לגזעים מידת חספוס שונה, צבע שונה, מידת התקלפות שונה וכן עובי שונה.
הם יכולים גם להיות מאופיינים בתוספות על הגזע דוגמת קוצים או במבנה מיוחד דמוי בקבוק.
לזית אירופאי גזעים מסוקסים, לקטלב מצוי גזעים מתקלפים שהנם חלקים ואדומים, ישנם דקלים דוגמת תמר קנרי היוצרים גזע עבה יחסית ואחרים דוגמת תמר מצוי היוצרים גזעים דקים יותר.
בין מיני כוריסיה למיני בומבק, המתייכים לאותה משפחה מבדילים בין השאר בעזרת קוצים על הגזע ובין מיני ברכיכיטון מבדילים גם על פי המבנה הבקבוקי המרשים שיש בברכיכיטון הסלעים.
מבנה הענפים גם עשוי לעזור בזיהוי: בליקוודמבר לבנית הענפים מלווים בכנפי שעם, לקתרוסית מרובעת ענפים מרובעים בחתך, ופירקנתה מאופיינת בענפים קוצניים.
בצמחים נמוכים יותר ההתייחסות היא כמובן לגבעול. לבני שיח רבים, דוגמת מיני קורנית, ענפים מעוצים בעוד שצמחים המשתייכים לאותה משפחה מאופיינים בעשבוניות (מיני נענע ומליסה). גם פה יתכנו מאפיינים כמו מידת חספוס או צבע (לאבליה גדולת-פרחים – ענפים אדמדמים) וכן מאפיינים נוספים. מרוות רבות מאופיינות בגבעולים שחתכם מרובע. מרווה רחבת-עלים מאופיינת גם בגבעולים שעירים. יש צמחים שגבעוליהם בשרניים דוגמת מיני נציץ ויש כאלו המכוסים בקוצים (ברברית מצויה) או בזיפים.

פירות וזרעים

רובינו מזהים פירות המשמשים למאכל אדם, כמו תות, אפרסמון, בננות ומיני הדר. פירות עסיסיים נוספים משמשים למאכל בעלי חיים ואלו עוזרים בהפצתו (אשחר רחב עלים). בחלק מהצמחים לפירות משמעות קישוטית רבה והם עוזרים בזיהוי הצמח. לפירקנתה אדומה פרי אדום ואילו לפירקנתה משורית פרי כתום.
ישנם כמובן גם טיפוסי פירות אחרים, ביניהם אגוזיים שקליפתם קשה וציפתם אכילה, תרמילים הנפתחים בתפר ומשחררים זרעים, הלקטים מתעצים (כמו במיני פרג) ועוד.
ישנם פירות המלווים באברי הפצה שונים כמו כנפיים (מכנף נאה, אדר סורי) או קוצים (כפתור החולות).
הזרעים בדרך כלל, פחות משמשים בזיהוי צמחים בגן הנוי. יחד עם זאת, למרביתנו ישנה חווית ילדות הקשורה בפיזור ה"סבאים", הלא הם אותן ציציות המלוות בשערות לבנות שמאפיינות את זרעי הסביון אביבי (Senecio vernalis). ישנם צמחים שזרעיהם גדולים יחסית קישוטיים ובולטים כמו אלמוגן רחב-עלים לו זרעים אדומים עם כתם שחור.

מאפייני ריח

לצמחים רבים ריח אופייני. צמחי תבלין רבים המשתייכים למשפחת השפתניים (מיני מרווה, אזוב ואיזובית) מאופיינים בריח ארומתי הנובע מהשמן האתרי המצוי בחלקיהם השונים. לפרחים רבים ריח אופייני המעשיר את הגן. מוכרים מיני יערה ויסמין, צסטרום לילי וטרכילוספרנון יסמיני.
אחרים ידועים דווקא בריח פחות חיובי. ריחם של פרחי חרוב זכריים נפוץ למרחוק, וישנו אף צמח שריח רע נובע מכל חלקיו ונקרא בשם צחנן מבאיש (Anagyris foetida).

מאפייני טעם

הטעם יכול לעזור לנו להבדיל בין צמחים דומים. יש מי שמתקשה להבדיל בין עלי פטרוזליה לאלו של הכוסברה. טעימה מן העלים יכולה לפתור את הדילמה.
טעימה יכולה לעזור גם בזיהוי צמחי תבלין שונים. יחד עם זאת זהו מדד שיש להיזהר עמו. לפואנציאנה ארוכת-אבקנים (Poinciana gilliesii) זרעים הדומים לזרעי הפול (Visia faba). ידועים מקרים של אנשים שהוטעו מדמיון זה.

סיכום

במאמר זה ניסיתי לאפיין מהם המדדים לפיהם ננסה להתוודע לצמח חדש. בראש ובראשונה ננסה להתייחס למבנה הפרח לאחר מכן, נתייחס לצללית ולמימדיו (במידה והם סופיים). בהמשך נזהה מאפיינים נוספים שלו דוגמת: מידת נשירה, תכונות הגזע הענפים והגבעול, צורת העלים - צבעם ומגעם, פירות וזרעים, ריח וטעם. יש לזכור כמובן, כי יש מאפיינים בהם ההבדלים לא תמיד חדים (למשל צורת עלה) וכי יש להיזהר במדד הטעם ואין להתייחס אליו כאשר לא בטוחים לחלוטין בזיהוי הצמח.

מאת: אביגיל הלר – מדריכה מקצועית ראשית
המחלקה להנדסת הצומח גננות ונוף
שירות ההדרכה והמקצוע, משרד החקלאות